הרצאתו של אלון הסגל- השפעת הטכנולוגיה על ההתנהגות החברתית

מודל 'הזנב הארוך' של אנדרסון:
במקור, נועד מודל זה להסביר כיצד מתחלקים המוצרים באינטרנט.\
לטענתו של אנדרסון, במרחב הדיגיטלי יש התפלגות לא נורמלית (בניגוד ל'עקומת הפעמון').
לפי התפלגות זו, 70% מהאוכלוסיה במרחב הדיגיטלי נמצאים במרחב ראשוני המכונה 'ראש הפיל'.
'ראש הפיל' מסמל את הפעולות המרכזיות המקובלות על 70% מהחברה כגון: נושאי שיחה, מותגים ומוצרים.
שאר האנשים (30%) מתפרסים על פני ה'זנב הארוך'בו מצויות 95% מהאפשרויות הקיימות. לכל אפשרות כזו יש
קהילה ספציפית, המתמקדת ומתמחה באותה אפשרות.
70% מהאוכלוסיה יתמקדו ב- 5% מהנושאים כי לפי מחקרים, זה מה שמייצר את האזור הנוח והמקובל.
כל אדם שנמצא במרחב הבטוח ורוצה להבין נושא מסוים, יחפש את אחת הקהילות שעל פני ה'זנב הארוך', יקבל שם
המלצות מקצועיות ותשובות וישוב אל המרחב הבטוח - המידע יישאב ל'ראש הפיל'.



מדוע חשוב ליצור מיתוג במרחב הדיגיטלי?
כיום, המרחב אינו לוקאלי. ישנן קבוצות אקטיביות, ואם לא נזהה את עצמנו, אנשים לא יגיעו אלינו ולא נקבל פתרונות
(אחד הדברים החשובים במרחב הדיגיטלי).
אלון הסגל מדבר על היפוך אחריות - המיתוג ייעשה רק כשהאחר יעשה לי 'לייק' לאחרה שיחליט איזה תוכן לקרוא ומתי לקרוא - האחריות מוטלת עליו.
אנשים שיש להם מיתוג/שם/מקובלות, ידוע שהם חברים באחת הקהילות הספציפיות ויכולים להביא חומר מאוד עדכני.
האחריות על המוען להיות ממותג.
ובכיתה: המורה צריך להיות ממותג. כלומר, הוא צריך להגיע למצב שבו הילדים ירצו לקרוא. ככל שהוא ממותג יותר ומומחה יותר ואחראי על התוכן, הוא יאפשר לתלמיד להיות אחראי על התכנים שהוא מקבל.
מודל 'הכיתה ההפוכה' (אליו נתייחס במשימה השניה) מתאים מאוד למודל זה כי כשהתלמיד מקבל שאלת חקר, זו אחריותו לסנן את החומר ולפנות למומחה/ים, קרי המורה.
היפוך האחריות משנה את תפישת הלמידה ואם נאמץ זאת, למורים יהיה הרבה יותר קל להעביר את החומר.
המיתוג מאפשר ללומד להיות אוטונומי (הוא משתמש באינטרנט על מנת להתפתח). בנוסף, המיתוג יוצר שיתוף פעולה, הגעה לפתרונות, גיוס משאבים וסינון מידע.
בדרך זו המוען (המורה) יוצר השפעה והנמען (תלמיד) שואב פתרונות.