מודל "הזנב הארוך' של אנדרסון":
דרך חדשנית לתיאור שווקי-נישה ואופן יישומם
באמצעות ניתוח תופעות כלכליות ותרבותיות הבאות לידי ביטוי בערוצי שיווק דיגיטליים המוניים
כמו האינטרנט, הסלולר והטלוויזיה.
לפי אנדרסון 70% מאכלוסיה נמצאים ב"ראש
הפיל" – המהווה מרחב ראשוני ונוח בנושאים מרכזים ואילו 30% מאוכלוסיה הן קהילות
שמפוזרות על גבי זנב ארוך אשר מתמקדות בנושא צפציפי.
ד"ר הסגל מדבר על היפוך אחריות – על
מנת להיות גורם משפיע במרחב הדיגיטלי עלי להיות דומיננטי באופן כזה שהמשתמשים
האחרים (קוראים/צופים) הופכים אותי לכזה. זאת אומרת עלי למתג את עצמי בצורה הנכונה
על ידי הובלת משתמשים האחרים להפוך אותי לרלוונטי.
בכיתה, המורה צריך להיות ה- waze של התלמידים
(ע"פ ד"ר הסגל). על המורה למתג עצמו באופן כזה אשר יהפוך אותו למומחה
בתחום הדעת והתוצאה היא שהתלמידים יפנו אליו באופן טבעי על מנת לקבל הכוונה וסיוע
בנדרש להם.
איך עושים את זה? איך הופכים להיות הוויזר של התלמידים?
השבמחק