יום רביעי, 17 בפברואר 2016

שלוש נקודות מרכזות לדעתי בהרצאתו של אלון הסגל:

1) המעבר מקהילה לוקלית לקהילת תוכן ועניין. צמצום המרחק במרחב ובזמן שמגיע לשיאים בעידן הדיגיטלי מעלה את שאלת המרחב הכיתתי והרלוונטיות שלו. כאשר תלמידים ומורים יכולים לתקשר בינהם ללא קשר למרחב הסגור אלא לפי תחומי עניין.
נקודה למחשבה: נקודה זו מעלה שאלה לגבי למידה על פי חלוקה למקצועות ומגדילה את האפשרויות ללמידה אינטרדיספלינרית שמשלבת כמה תחומים במקביל.

2)בעוד שבעבר תפקידו של המורה היה להקנות ידע, הרי שכיום תפקידו של המורה הוא להנחות ולקדם תוך הקניית ערכים.
שאלה: גם כיום, בעידן שבו אין מונופול על הידע יש מקום וחשיבות למומחיות, לזכרון ולדרך בה מוצאים את הידע. על אף העולם הוירטואלי, השימוש בספרים, מאמרים וכדומה, עדיין רלוונטי ונותן את העומק הנדרש לכך.

3) יש הבדל בין הוראה "בשיטה אנאלוגית" בסביבת סייבר, לבין הוראת סייבר. העולם כיום מתנהל כסייבר ויש חשיבות להתאים גם את ההוראה לכך. יחד עם זאת חשוב לראות איך מתווכים את עולם הסייבר ל"עולם האמיתי".

תהיה: האם כל התלמידים מותאמים לכך (קשב וריכוז)? האם אכן נעשית למידה אמיתית דרך הסייבר?



תגובה 1:

  1. דניאל שלום,
    אני מסכימה שחלק מרכזי בלמידה זו הדרך לגלות את המידע. המסע שעלינו לעשות על מנת להשיב על שאלה אותה אנו בוחרים לשאול טומנת בחובה יתרונות וכלים חשובים שישמשו את הלומד בעתיד בכל תחום. המורה צריך להיות מנחה ויועץ ובנוסף, עליו להיות מומחה בתחום הדעת על מנת לקדם את התלמיד.
    יחד עם זאת, לדעתי שימוש בספר כתוב או מאמר מודפס אינו רלוונטי עבור הלומד של היום, כמובן שהתכנים חשובים אך עליהם להיות נוכחים לא רק בספריה אלא להיות נגישים במיידי דרך רשת האינטרנט או אפליקציות לניידים. מניסיוני הבנתי כי מידע שאינו זמין במהירות נחשב לא רלוונטי עבור התלמידים...

    השבמחק