פרסמתי 2 שאלות ברשת החברתית ווטסאפ:
אחת בקבוצה של אימהות הגן של הבן שלי.
והשנייה בקבוצת התלמידים של כיתת החינוך שלי.
השאלה הראשונה הייתה:
- אשמח
אם תביעו את דעתכן: מהם היתרונות והחסרונות לרשימת ילד לצהרון. (שאלה שמאוד
מעסיקה אותי לקראת שנה הבאה בה אאלץ לרשום את ילדיי לצהרון בפעם הראשונה)
קיבלתי 4 תשובות מתוך
26 אימהות שחברות בקבוצה.
התשובות היו
איכותיות, והאימהות הצליחו להשקיט לי את המצפון שלצהרון יש גם יתרונות.
התשובות האיכותיות
ייתייחסו לשני הפרמטרים בשאלתי- יתרונות מול חסרונות. כשאני מנסה לחשוב למה לא
קיבלתי תשובות נוספות עולות לי כמה אפשרויות (1. חוסר זמן/ סבלנות להתייחס לשאלות
בפורמט זה. 2. אימהות כבר כתבו תשובות מסויימות ולא היה מה להוסיף. 3. חוסר היכרות
איתי. 4. אולי אי הסכמה עם חלק מהאימהות לצהרון כי ישנו פחות זמן איכות עם הילדים
אך החשש לצאת נגד היתרונות שנאמרו או נגד האימהות שכן שמות בצהרון. 5. חוסר בדעה
מגובשת לגבי העניין)
השאלה השנייה הייתה:
2.
יקיריי, שאלה לי:
אשמח לקבל כמה שיותר תשובות: האם לדעתכם צריך לנסות לשכנע תלמיד שלא מעוניין לצאת
לטיול השנתי לצאת? ואם כן, כיצד נין לעשות זאת? (שאלה זו מעסיקה אותי מכיוון שאנו
יוצאים השבוע לטיול ליומיים ושבעה תלמידים אינם רוצים לצאת, רציתי לשמוע כיצד
מרגישים עם זה שאר התלמידים).
קיבלתי 21 תשובות (ישנם תלמידים שהגיבו כמה
פעמים- סך הכול 11 תלמידים שיתפו פעולה מתוך 29 חברי קבוצה) היו תשובות איכותיות
ופחות איכותיות, התלמידים לא עזרו לי לגבש דעה לגבי הרעיון- לשנע או לא לשכנע כי
גם הם בתשובותיהם לא היו חד משמעים,
תשובות איכותיות היו ארוכות, מנומקות,
מכבדות ומבינות לליבם של אלה שלא מעוניינים לצאת אך מוסיפות שכנוע בעדינות, תשובות
פחות איכותיות היו- אני מסכימה עם... או פנייה לתלמידים שאינם רוצים לצאת, התרסה/
האשמה.
לא קיבלתי תשובה מהסיבות הבאות 1. חוסר
זמני בסמארטפון (קורה בגילאים אלה) 2. שישה מהתלמידים שהחליטו לא לצאת לא הגיבו
חוץ מאחד שאולי רצה שישכנעו אותו..? 3. תשובות מנומקות שכבר ניתנו. 3. חוסר עניין
בנושא ובתלמידים המסויימים שלא יוצאים.
השימוש בחכמת ההמונים
בהוראה- למידה וחינוך בכלל יכול להוות תועלת מרובה, התלמידים העלו תשובות מגוונות
ורבות, כאשר ממוצע
התשובות היה : "כל אחד יבחר מה טוב לו לעשות, אבל אנחנו נשמח שהתלמידים
יצטרפו ויתרמו לגיבוש הכיתה". כל מי שכתב תשובה חש כ"סמכות"
כבעל הדעה, וזה מה שגרם לו לרצות לכתוב תשובה מסויימת. התקשורת הזאת בווטסאפ
"חסכה" ממני את הדיון בנושא בכיתה, כאשר תלמידים חזרו על הדברים, הוספתי
עוד שאלה מנחה "עוד דעות מחברים נוספים בבקשה".. ואז החלפות המשפטים שחזרו
על עצמם פסקו והגיעו תשובות איכותיות נוספות. על המנחה לדעת מתי חכמת ההמונים
עלולה לקלקל/ לפגוע ולנסות להוביל לעבר דעה מכבדת והגיונית. השיתופיות של התלמידים
במענה לשאלה העמידה כל תלמיד במרחב המתאים לו, אבל כולם היו חלק בתהליך. אני למדתי
כיצד להנגיש את השאלה לתלמידים ולכוון כאשר היה צורך, וכל אחד למד כיצד להנגיש זאת
אליו- ומה המקום שלו בדיון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה